פשר החלומות
זיגמונד פרויד וקרל גוסטב יונג שני ענקים שביססו מבחינה אמפירית את מה שהיום מכונה הפסיכולוגיה, צעדו תקופה ארוכה באותה דרך. בשלב מסוים נוצרה ביניהם אי הסכמה שהביאה להפרדה וליצירת ענפים מובדלים ומובחנים בתוך הדיסציפלינה החדשה דאז.
פשר החלומות היה לאחת מנקודות המחלוקת בין השניים.
פרויד ראה בחלום נקודת התחלה לתהליך התרפויטי של אסוציאציות חופשיות המובילות את המטופל אל הטראומות מהילדות. תהליך האסוציאציות החופשיות הרחיק את פשר החלום מהסמלים שהחלום דיבר דרכו, ובעצם היווה שער להבנת הסיפור האישי המודחק או המוכחש של המטופל.
לעומת פרויד יונג ראה בסמלי החלום את המהות המרכזית של המסר שמגיע לחולם מהלא מודע – זהו גרעין תפיסתו עבור פשר החלומות. יונג הבין באופן אינטואיטיבי שהחלום הוא לא רק סיפר ביוגרפי. מבחינתו הוא קיבל את האישור לכך כאשר היה מאוד חולה, במעין מצב של תרדמת. בזמן החולי למעשה יונג נכנס למצב תודעה בלתי שגרתי (מצב הולוטרופי) בו הוא ראה דימוים חזקים. חוויה זו הייתה עבורו הוכחה בנוכחות של מימד קוסמי וטרנסצנדנטי. מצב "חולי" זה הביא את יונג להיפתח לעובדה שקיימים מצבי תודעה אחרים אותם הוא ינסה מאוחר יותר להסביר באמצעים רציונליים.
מה הם סמלים?
ראשית עלינו להבחין בין סמל לבין סימן.
סימן – לסימן יהיה לרוב מימד גרפי
כדוגמה; שלט לשירותים – הסימן מבטא משמעות ישירה וסגורה – מעט מקום נותר כאן לפרשנות. השלט מסמן היכן שירותי הגברים והיכן שירותי הנשים – תפקידו אינו לעלות שאלות של מגדר או של מהות הנשי והגברי בתוך נפשו של האדם.
שלט כזה לעומת זאת הוא מעבר לסימן הוא פותח לשאלות ולדיאלוג זהו דימוי שמספר משהו מעבר למידע פשוט.
סמל מתוך ספר של אלכימיה – פותח לאין ספור אפשרויות של פרשנות. זהו דימוי עם ריבוי משמעויות. הסמל מבטא את עצמו דרך הדימוי שיכול להיות דימוי ויזואלי או שמגיע אלינו דרך החושים האחרים: שמיעה, ריח, טעם, מגע.
החלום הוא מופע ספונטני של סמלים שמביא איתו מידע מתוך הפנימיות של החולם.
