המפגש עם המינוטאורוס מסמל את היום בו אנו צולחים את הפחדים העמוקים ביותר שלנו; טיפוס על הר גבוה, דיבור מול קהל, להתאהב, מעבר לארץ אחרת, תחילת עבודה ועוד מצבים רבים, על מנת להשיג את מה שביקשנו כשיצאנו למסע.

האתגר הגדול הוא להשאיר מאחור את מי שהיינו ולהיכנס לשלב חיים חדש תוך התעמתות עם פחד עמוק ועצום. הפחד שתזאוס פגש באמצע המבוך בבואו להרוג את המפלצת היה ההשתקפות של מה שחי אצלו בצל. מפגש עם הפחד שהפך למפלצת וחי במחשכים של הלא מודע האישי והטרנספרסונלי.

על מנת שמשהו חדש ייוולד משהו אחר חייב למות – זו אקסיומה.

כפי שהזרע פורץ את הקליפה על מנת להפוך לצמח מרהיב, והאפרוח בוקע מהביצה והגולם הופך לפרפר, כל אלה שינו צורה על מנת לתת ביטוי לפוטנציאל המולד המועבר בתורשה הגנטית. 

לשם ביטוי הפוטנציאלים המולדים האנושיים עלינו לאפשר לעצמנו להיוולד מחדש. בכל פעם שאנו יוצאים למסע אנו מתמירים אנרגיה עברית קיימת לאנרגיה חדשה, זו אלכימיה פסיכולוגית.

עלינו להסכים עם העובדה שקיימים מעגלים של חיים – מוות – חיים, ושאם לא נמות מוות סימבולי מספר פעמיים בחיים האלה הרי שלא נחייה עצמנו מחדש. תהליך הלידה מחדש תלוי במיתות בעודנו בחיים – המעבר מילדות לבגרות, מרווקות לנישואין ומנישואין לפרידה, כל המעברים האלה מכריזים על חיים חדשים.