הניתוק בין הגוף לנפש

באתי מוכנה לסדנא הזאת. אספתי אינפורמציה, קראתי את החומר התיאורטי המתאים, הכנתי רשימת ציפיות וויתרתי על הרשימה, ציפיתי שיקרה לי משהו חדש, שיהיה אחרת. חששתי מאכזבה…

את ארנון אני מכירה משנים רבות של לימוד משותף, יכולתי לסמוך עליו. הבאתי אתי גם את אחותי, שהיא בעצמה "אשת-רוח" ומטפלת ברפואה סינית – חשבתי שזאת הזדמנות לניקוי תעלות בינינו ולפגישה ברובד אחר של החיים.

ובאמת – קרה לי משהו מופלא, שונה ואפילו הפוך למה שיכולתי לצפות – זכיתי וקרה לי באמת! אנסה לנסח במילים את הדבר הרגשי-החושי המוזר הזה שהייתי בו, זה לא כל-כך פשוט, זה כמו לשחזר ולספר חלום…

אחרי ה"סשן" הראשון, שבו אחותי הייתה הנושמת ואני הייתי התומכת, נכנסתי ל"סשן" שלי בנוחות ובנעימות, מוקפת בתומכים ואחותי הייתה שם בשבילי. נשמתי עמוקות וחיכיתי. המוזיקה הגיעה ואיתה רוח סערה שגרמה לרעידות חזקות בכל הגוף שלי. זכרתי את האמירה "להתמסר ל-inner-healer" והתמסרתי לרוח. יצאתי להפלגה על גבי אוניה גדולה והייתי מפרש. פתאום הגיעו פרשים והתחיל מרדף אחרי. רצתי ורצתי, אבל הם השיגו אותי, נפלתי לאדמה וכל הסוסים עברו עלי ברעש נורא, ראיתי את הסוסים מלמטה. ואז באו "רעים" אחרים, תפסו אותי בידיים וברגליים ומשכו בכוח לכל הכיוונים. חור גדול נפער לי בבטן, חלל עגול (כמו החור שנוצר בבצק אחרי שקורצים ממנו עוגייה) ואני רק דאגתי שמא המשיכות יקרעו את הקצוות הדקים שמסביב לחור… צעקתי והתנגדתי בכל גופי, ופתאום העיפו אותי גבוה באוויר ונחתי בכוח לתוך האדמה, לתוך בולען, ופי התמלא באדמה. ועוד, גם נגררתי במעלה גבעה מסולעת ובראשה חיכה לי צלב ענק… כשהשתנתה המוזיקה ויכולתי סוף-סוף לצוף לי בנחת על המים השקטים, התפניתי לבדוק שוב את הבטן שלי – היא הייתה שם שטוחה ושקטה וחזקה מתמיד. מרחוק ראיתי ילדה קטנה בשמלה ורודה רוקדת בשדה ומתרחקת בצחקוקים לתוך האופק. שמש טובה ערסלה את ראשי בכפות-קרניה וניחמה אותי.

ניצלתי.