האם קיימת אפשרות לחזור אל האני האוטנטי?

מספרים שבארץ רחוקה מאוד חי דייג בודד. כל בוקר היה יוצא עם סירתו לדוג על מנת שיהיה לו מזון ופרנסה. לאחר שהשביע את רעבנו, היה הולך אל השוק המרוחק קילומטרים רבים מבקתתו למכור את מה שנותר.

הדייג הרגיש מועקה גדולה על היותו לבדו וקיווה שבבוא היום ימצא אישה שתלד לו ילד ובכך לא יהיה יותר לבד בעולם.

בוקר אחד כאשר שט בסירתו בקרבת החוף ראה מרחוק מחזה מרהיב. קבוצת נשים משתעשעות במים, חלקן קופצות מהסלעים, חלקן מתחממות, כולן נשמעו עליזות ושמחות.

הדייג הסתקרן והחל מקרב באיטיות את סירתו למקום בו שיחקו הנשים. כאשר הנשים שמו לב לאיש המתקרב, לבשו במהירות את פרוות כלבות הים שלהן וצללו למעמקים. אולם, כלבת ים אחת לא הספיקה ללבוש את פרוותה כיוון שהדייג אחז בה בחוזקה. לבסוף, לאחר מאבק, גרר אותה אל בקתתו.

עלמת כלב הים התחננה בפני הדייג שיחזיר לה את פרוותה, אך ללא הועיל. הדייג ראה בכך הזדמנות להפיג את בדידותו ודרש ממנה שתינשא לו. מול תחנוניה ובכייה המר, שאין היא שייכת לעולם הזה ולחיים שעל פני היבשה, הדייג הבטיח שבתום שבע שנים הוא ישיב את פרוותה.

בכאב גדול נישאה עלמת כלב הים לדייג. היא הרתה לו ולאחר תשעה חודשים נולד להם בן. בתום שבע שנים התחיל עורה להתייבש ולהתקלף, שערה לנשור, היא נהייתה כחושה והחלה להתעוור.

עלמת כלב הים הזכירה לדייג את הבטחתו להשבת פרוותה. היא התחננה ואמרה שהיא חייבת לחזור למקום אליו היא שייכת, ואם לא, נחרץ גורלה למות. הדייג לא יכול היה להסכים עם לכתה על אף שכבר לא היה בודד וערירי בזכות בנו שנולד. הוא החליט להעלים את פרוותה של עלמת כלב הים.

הבן לא יכול היה לעמוד מהצד אל מול יגונה של אמו. לילה אחד יצא לחפש את הפרווה, לאחר כמה ימי חיפוש מצא הבן את הפרווה ורץ חזרה לבקתה. הבן עודד את עלמת כלבת הים לחזור למקום אליו היא שייכת ולא לדאוג לו על אף שידע שיתגעגע אליה עמוקות. הבן הבטיח שיבוא לבקר אותה בזמנים קבועים במקום בו היא נחטפה לפני שבע שנים בידי אביו.

וכך היה. עלמת כלב הים לבשה את פרוותה ובליווי בנה חזרה אל המקום ממנו באה. מי שבמקרה עובר במקום בימים מסוימים של השנה, יכול לראות כלבת ים וילד מתחממים יחידו על גבי הסלעים של החוף שבארץ הרחוקה.