כאשר אנו מדברים על מצבים הולוטרופים הכוונה היא למצבים בהם אנו חווים מצבי תודעה רחבים יותר מאלה שאנו חווים בדרך כלל. קיימות שיטות שונות להרחבת התודעה, ביניהן גם זו שגרוף הציע – נשימה הולוטרופית.

בין השיטות להרחבת המודעות ניתן לציין סוגים שונים של מדיטציות, יוגה, טקסים שמאנים, ריקודים, שימוש בחומרים, עבודה עם הדמיון, אופני נשימה ועוד.

בסשן של נשימה הולוטרופית קיימת אפשרות לחוות מצבים הקשורים להיותנו עוברים ברחם, חיים קודמים, תקופות בילדות, אחדות עם הטבע, צבעים שלא נראו קודם לכן, צלילים וריחות חדשים או קדמוניים, פגישה עם אבות אבותינו, אחדות קוסמית ועוד.

האפשרות לחוש את כל המגוון שקיים סביבנו זמינה עבורנו גם בחיינו הרגילים, אך מכיוון שאנו לכודים בתוך חיים אינטנסיביים הדורשים מאתנו את כל תשומת הלב למטרות הישרדותיות, אין לנו לא את הזמן ולא את הרגישות הנדרשת לשם פתיחת הלב וחידוד החושים.

הרחבת המודעות המושגת במצבים ההולוטרופים היא דרך לריפוי הנפש הפרטית והקולקטיבית כאחד. תחושת האחדות אותה אנו חווים הרבה פעמים במצבים מיוחדים אלה עומדת בניגוד מוחלט להפרדה אותה אנו חיים יום יום.

תופעה משותפת מעניינת בה אנו נתקלים שוב ושוב בסדנאות שלנו היא שכולנו במובן מסוים מבקשים לחזור אל הרחם, למצב בו אין הפרדה. משהו בתוך כל אחת מאתנו יודע שהאחדות קיימת. יחד עם זאת במציאות מרגע יציאתנו לעולם אנו חיים וחשים נפרדות. אם תחושת האחדות הייתה נוכחת כל רגע בחיינו האם הקיום על פני כדור הארץ היו נראים אחרת?

התנסות במצבי מרחיבי תודעה היא התנסות שנצרבת בגוף ונטמעת בזיכרון התאי. אני מזמינה כל אחד ואחת מכן להתנסות בסדנה הולוטרופית, בסשן של דמיון אקטיבי ובמעגל ריקוד המעירים חלקים רדומים אצלנו.